בין 50% ל־74% מהאשלגן שצמחים קלטו בלי שום דשן אשלגני הגיע ממאגר שבדיקת הקרקע המקובלת כמעט לא סופרת: אשלגן שכלוא בתוך המינרלים של האדמה. כך עולה ממחקר בהובלת ד״ר שקמה זערור מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית בירושלים, שפורסם ב־8 באוקטובר 2026 בכתב העת Plant and Soil. לפי הודעת האוניברסיטה העברית מ־2 בנובמבר 2026, המשמעות היא שבחלק מהשדות ייתכן שההמלצות הנוכחיות מעריכות בחסר את מה שהאדמה מספקת בעצמה.
בקצרה
- ניסוי חממה של 13 חודשים, 16 קצירים של אספסת, בשלוש קרקעות חקלאיות מישראל.
- הצמחים קלטו פי 2 עד כמעט פי 4 יותר אשלגן ממה שהמדדים המקובלים יכלו להסביר.
- 50% עד 74% מהאשלגן שנקלט בלי דישון הגיע מהמינרלים שבקרקע.
- בקרקע החולית האדומה, הדלה באשלגן, דישון הוסיף כ־13.5% ליבול הצמחי. בקרקע החרסיתית כמעט לא נרשם שיפור.
מה בדיוק בודקת בדיקת קרקע רגילה?
אשלגן הוא אחד משלושת יסודות ההזנה המרכזיים בדשנים, לצד חנקן וזרחן. כדי להחליט כמה ממנו להוסיף לשדה, מודדים בדרך כלל את האשלגן ה"חליף": החלק שזמין לצמח בטווח המיידי. לפי החוקרים, המדידה הזו משאירה בחוץ את האשלגן ה"לא חליף", שקשור בתוך מינרלי הקרקע ומשתחרר מהם בהדרגה.
איך נערך הניסוי?
לפי ההודעה, החוקרים גידלו אספסת, גידול שצורך הרבה אשלגן, בתנאי גידול אינטנסיביים ובשלוש קרקעות: קרקע עשירה בחרסית ממישור החוף, קרקע לס מהנגב המערבי וקרקע חולית אדומה מאזור רחובות. לאורך 13 חודשים ו־16 קצירים הם עקבו אחרי כמות האשלגן שהצמחים קלטו ואחרי השינויים בכימיה של הקרקע.
כדי לזהות מאיפה הגיע האשלגן העודף הם השתמשו בשיטה גיאוכימית שבוחנת את היחס בין אשלגן ליסוד רובידיום. לפי ההודעה, השיטה הצביעה על מינרלי החרסית כמקור העיקרי. במחקר השתתפו גם ד״ר רן אראל ממינהל המחקר החקלאי (מכון וולקני) וחוקרים מהמכון הגיאולוגי ומאוניברסיטת בן־גוריון בנגב.
האם זה אומר שמדשנים יותר מדי?
לא בהכרח, והחוקרים עצמם זהירים. הממצא שלהם הוא שהרכב המינרלים בקרקע, ולא רק מדידת האשלגן המקובלת, משפיע על כמות הדשן שהשדה באמת צריך. בקרקע החרסיתית תוספת אשלגן כמעט לא שיפרה את היבול הצמחי, ואילו בקרקע החולית האדומה היא העלתה אותו בכ־13.5%. כלומר, התשובה תלויה בסוג האדמה.
ההודעה מציינת שלושה סייגים: הניסוי נערך בחממה ולא בשדה, מאגרי האשלגן במינרלים אינם בלתי מוגבלים ועלולים להידלדל לאורך זמן, ונדרש מחקר שדה לפני שאפשר יהיה לעדכן המלצות דישון.
למה זה חשוב דווקא בישראל?
לפי האוניברסיטה העברית, הממצאים רלוונטיים במיוחד לחקלאות באזורים ים־תיכוניים, שבהם קרקעות בסיסיות נפוצות. אם בדיקות עתידיות יביאו בחשבון גם את האשלגן שמשתחרר מהמינרלים, ייתכן שאפשר יהיה להפחית בחלק מהשדות את השימוש בדשן ואת העלויות שלו.
זו לא הפעם הראשונה החודש שמחקר ישראלי מראה כמה מעט ידוע על מה שיש מתחת לרגליים: כתבנו כאן על החיידקים באדמה שרובם עדיין בלי שם, ועל הקצאות המים לחקלאות ב־2027.
מה זה אומר לכם?
למי שמגדל, בשדה או בגינה, אין כאן בינתיים הוראה מעשית: המחקר אינו המלצת דישון, והחוקרים מדגישים שנדרש ניסוי שדה. מה שכן משתנה הוא השאלה. לא רק כמה אשלגן זמין נמדד בקרקע היום, אלא גם ממה האדמה עצמה עשויה.
