אנשים חוששים מכימיקלים משבשי הורמונים בעיקר כשהם מגיעים דרך האוכל והשתייה, פחות כשהם נשאפים מהאוויר, והכי פחות כשהם נמרחים על העור. כך עולה מסקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת אורהוס בדנמרק ומהאוניברסיטה השוודית למדעי החקלאות בקרב 1,966 בגירים בדנמרק, בבריטניה ובארצות הברית. המחקר התפרסם בכתב העת Risk Analysis, והאגודה לניתוח סיכונים (Society for Risk Analysis) מסרה עליו הודעה ב־10 בנובמבר 2026. לפי ההודעה, מה שקובע את מידת החשש הוא פחות החומר עצמו ויותר הדרך שבה הוא נכנס לגוף.
בקצרה
- מי נשאל: 1,966 בגירים, מהם 657 בדנמרק, 657 בבריטניה ו־652 בארצות הברית.
- מה דירגו: 18 מצבים יומיומיים, למשל שתייה מבקבוק פלסטיק שיש בו BPA או מריחת קרם הגנה שיש בו פרבנים.
- מה יצא: בשלוש המדינות אכילה ושתייה דורגו כמסוכנות ביותר, אחריהן נשימה, ובסוף מוצרים לעור.
- מה לא נבדק: החשיפה בפועל לכימיקלים וההתנהגות של הנשאלים. הסקר מדד תפיסות בלבד.
מה הם כימיקלים משבשי הורמונים?
ההודעה מגדירה אותם כחומרים שמפריעים לאיתות ההורמונלי של הגוף, ומציינת שהם נקשרו לפגיעה בבריאות הפוריות ובחילוף החומרים ולסיכון מוגבר לסרטן. לפי ההודעה, נחשפים אליהם בכמה דרכים: חומרי הדברה במזון ובמים, מוצרי טיפוח שנמרחים על העור, ואבק ביתי שנושא כימיקלים מרהיטים, ממכשירי חשמל ומחומרי בנייה.
איך בדקו ממה אנשים חוששים?
כל משתתף קיבל תחילה הסבר קצר על החומרים האלה, ואז דירג 18 מצבים מוכרים. בין הדוגמאות שמופיעות בהודעה: שתייה מבקבוקי פלסטיק שמכילים BPA, מריחת קרם הגנה שמכיל פרבנים, ונשימת אוויר שיש בו פתלטים ממטהרי אוויר ביתיים. כל מצב קיבל ציון במדדים כמו מידת האימה שהוא מעורר, עד כמה אפשר לשלוט בו ועד כמה הסיכון מובן. המשתתפים נשאלו גם על הידע שלהם בנושא ועל האמון שלהם במוסדות.
למה דווקא העור נתפס כבטוח יותר?
לפי ההודעה, מוצרים לעור נראו למשתתפים מוכרים וניתנים לשליטה, ואילו נשימה נתפסה כדבר שנכפה עליהם וקשה לשלוט בו. המשתתפים גם העריכו שהנזק, אם יהיה, יופיע עם הזמן ולא מיד. ניק סימונסן מאוניברסיטת אורהוס, החוקר הראשי, אמר כי אנשים מבינים את הסיכונים האלה דרך פעולות יומיומיות: אכילה, שתייה, נשימת אוויר בבית ושימוש במוצרי טיפוח.
האם מי שיודע יותר חושש פחות?
ההפך. בשלוש המדינות, מי שהעידו שהם יודעים יותר על החומרים העריכו שהסיכוי שלהם לחלות גבוה יותר. מחברי המחקר רואים בכך סימן לכך שמידע נוסף לא בהכרח מרגיע, לפי ההודעה. נמצאו גם הבדלים בין המדינות: נשים בארצות הברית ובבריטניה דיווחו על חשש גבוה יותר מגברים, והמשתתפים שם נשענו יותר על גורמים רגשיים כמו אימה ופוטנציאל לאסון. בדנמרק ניתן משקל רב יותר לידע וליכולת לשלוט בסיכון, ושם אמון גבוה במוסדות הלך יחד עם תפיסת סיכון נמוכה יותר.
מה זה אומר לכם?
הסקר אינו קובע איזו דרך חשיפה מסוכנת יותר בפועל. הוא מראה איך אנשים שופטים סיכון, ולא כמה כימיקלים באמת מגיעים לגוף. המחברים מציינים עוד שהנתונים נאספו בנקודת זמן אחת, שהם מבוססים על דיווח עצמי ושאי אפשר להסיק מהם סיבה ותוצאה. ההמלצה שלהם מופנית לרשויות הבריאות: להסביר לציבור פחות על כל כימיקל בנפרד ויותר על הדרכים שבהן נחשפים אליו, ולהתאים את ההסברה לכל מדינה. באתר כתבנו השבוע גם על מה שסריקות מוח מראות אצל מי שישנים טוב.
המידע כללי ואינו מהווה ייעוץ רפואי. לפרטים פנו למשרד הבריאות או לרופא המטפל.
